להדליק את הניצוץ בעיניים

מדינת ישראל הקימה לפני כשנתיים מרכז ראשון למשפחות המיוחדות בעכו, אך ברחבי הארץ מתקיימים מודלים שונים של קהילות הורים מיוחדים אותם הקימו ויזמו הורים בשיתוף עם אנשי מקצוע והרשויות המקומיות. "הורים מיוחדים" במודיעין הוא אחד מהם, ובעקבותיו הוקמה התכנית "הורים בונים קהילה". פורטל הורים בקשר מגיש לכם את המדריך השלם להקמת קהילות הורים מיוחדים. בפרק השלישי- מרכיבים את ועדת ההיגוי

 

לימור רובין 18.7.11

 

כשבונים מרכז למשפחה או כל דבר דומה לכך: קהילת הורים, פורום הורים וכדומה, ברור לכל מיהם השותפים הטבעיים ברשות המקומית: מחלקות החינוך המיוחד והחינוך הרגיל, המתנ"ס, אגף הרווחה, השירות הפסיכולוגי החינוכי, המתי"א, וארגונים במגזר השלישי שהן בדרך כלל עמותות הורים, שפועלים בעיר או במועצה המקומית.
 
נשמע פשוט, אך הצעדים הראשונים בהרכבת ועדת ההיגוי דורשים המון אנרגיות ותעצומות נפש. מדוע תעצומות נפש? ראשית, משום שמדובר במנהלי האגפים, אלה שבדרך כלל יושבים בראש או סביב שולחן ועדת ההשמה, מחליטים וקובעים גורלות עבור הילדים והמשפחה. שנית, משום שהתנגדות של אחד מהם יכולה להוביל לחסימה של היוזמה, ושלישית, משום שסביר להניח שהאנשים האלה התרגלו לראות את ההורים כצרכני שירותים לא מרוצים במקרה הטוב, ומלאי תוקפנות במקרה הפחות טוב. לפיכך, קיים אתגר גדול ואמיתי לרכוש את אמונם ולשכנע אותם כי מדובר במיזם שכדאי להם להצטרף אליו, לעודד אותו ולא להתנגד לו.
 
כשבאתי לאסוף את השותפים האלה, כבר היו לי שני שותפים בכיס: ארגון קשר ויועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה. ידעתי שאני מגיעה עם יתרון מסוים, עם גב מסוים, התחושה הזאת נתנה לי ביטחון.
 
*****
הפגישות נקבעו עם כל אחד ממנהלי האגפים בנפרד. הייתי צריכה להדליק את הניצוץ בעיניים אצל כל אחד מהם מחדש.
פגישה אחרי פגישה, הדלתות נפתחו בפני. זה היה כמו קסם. כולם התפעלו מהרעיון, העריכו את רוח ההתנדבות, והתחייבו לתת משאבים: חדרים, כסף, פרסום במקומונים, כח אדם. כל אחד את מה שיש לו.
 
כולם היו שותפים אמיתיים, אך לימים התברר לי שלמרות שהזיהוי עם הרווחה היה בשבילי קשה לעיכול, באופן טבעי, מנהל אגף הרווחה, היה השותף הקרוב והצמוד ביותר וזאת למרות שרק חלק מהילדים הם הצרכנים שלו.
 
לאט לאט הפך מנהל האגף לשירותים חברתיים בעיריית מודיעין, יעקב אלמוג, מחבר בוועדת ההיגוי לשותף צמוד. הוא האמין בי וברעיון מהרגע הראשון, וידע לתמוך ולחזק לאורך כל הדרך. מבחינתו, להגיד לי "כל הכבוד" זה היה בחינם. מבחינתי, זה היה אויר לנשימה ודלק להמשך.
 
*****
 
אחת התובנות שצברתי במהלך הרכבת הוועדה, היה להסתכל לכל אחד בעיניים במהלך הנאום חוצב הלהבות שלי, ולזהות ממה הם מתלהבים יותר וממה פחות. כך יכולתי להשתפר מפגישה לפגישה.
 
למשל, לכולם נצצו העיניים כשדיברתי על הבדידות בגידול הילדים והצורך בקהילה. לאט לאט זה היה מרכז השיח, וכל שאר הדברים: המידע, ההרצאות, הקבוצות, הפכו להיות פעילויות שמאגדות אותנו, אולי אפילו תירוצים למפגשים של ההורים. העיקר היה יצירת קהילה עירונית של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. לזה, איש לא יכול היה לסרב.
 
*****
 
אולי זו ההזדמנות לומר כמה מילים חדשות על החשיבות של קהילת ההורים: לאחרונה השתתפתי בכנס מיוחד במינו של "הפורום האקדמי ליזמות חברתית" מטעם בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב.
 
בכנס שמעתי הרצאה מצוינת מפי דני מירז מארגון "שדמות"- מרכז למנהיגות בקהילה, במכללת אורנים. בהרצאה הוא דיבר על חוסן קהילתי, ותיאר מילה במילה את החזון של הורים מיוחדים: "חוסן קהילתי הוא היכולת של הקהילה לחזק ולקדם באמצעות משאביה ותהליכיה הפנימיים, יכולות אישיות וקבוצתיות. החוסן בקהילה מבוסס על הזדמנות צודקת ושווה, הבנה, השתתפות, אחריות חברתית ומסוגלות עצמית. קהילה חסונה יותר גורמת לחיות בעולם בטוח יותר, מוכר יותר, עם ערבות הדדית גדולה יותר. הלכידות החברתית מאפשרת לחברי הקהילה לממש באופן וולנטרי את שותפותם במרחב הציבורי ולחוש שייכות, מחויבות ומשמעותיות."
 
הקשבתי לו, והפעם נצצו לי העיניים. או כפי שחברה שלי אומרת: "היתה לי לחלוחית".
 
*****
 

המפגש הראשון של ועדת ההיגוי בהרכב מלא, התרחשה למרבה האירוניה, באותו החדר וסביב אותו שולחן בו נערכות ועדות ההשמה העירוניות.

 

וכך, ישבתי לי באותו מקום בו ישבתי בוועדת ההשמה ארבע שנים קודם לכן, מנהלת בטבעיות פגישה ארוכה של שעתיים, בלי להתחנן או לבקש, בלי דמעות, בלי לחלוחיות, אבל עם הרבה ניצוצות בעיניים.  זרעים של שותפות אמיתית ואמונה בחזון של יצירת בית למשפחות המיוחדות בעיר. 

 

 

לטורים הקודמים לחצו כאן

בטור הבא: מגייסים צוות מתנדב

 

 

  • Sponsores By:
  • בינת מערכות תוכנה
  • אינטרנט בינת
  • GoLinks
  • Davit
  • קרן
  • קרן